Dubi reviewed ha-ʻAlmah mi-Ḳazan by Maya Arad (Ḥargol plus)
Review of 'ha-ʻAlmah mi-Ḳazan' on 'Goodreads'
4 stars
מאיה ערד שונאת את האנשים שהיא כותבת עליהם. אם יש חוט מקשר בין כל ספריה, הרי הוא עליבותן של כל הדמויות בהם, עד אחת. אף אחד מהאנשים שהיא כותבת עליהם אינו אדם "טוב" בשום הגדרה סבירה של המילה. ב"העלמה מקזאן", אולי, ארד מתחילה לנסות להתמודד עם המיזנטרופיה שלה. כל הדמויות הראשיות בספר עוברות תהליך דומה: מתיעוב של כמעט כל מי ומה שנמצא סביבם (פרט למושא אהבה בלתי מושג), לקבלה של הסובבים אותם והגעה לעמק השווה של האושר - לא פסגות נשגבות של רומנטיקה, אבל גם לא תהומות של יאוש. אני חושב שזו הפעם הראשונה שארד מרשה לדמויות שלה להנות ממשהו שאפשר לתאר כסוף טוב.
אולי זו המשמעות של העלמה מקזאן עצמה - האיקונה המושלמת היא בלתי מושגת, וצריך לדעת להסתפק בחיקויים שלה. אבל בשביל זה צריך להכיר בהם כמה שהם ולא מעבר לכך. כך גם הילד המאומץ של עידית, ומערכת היחסים המוזרה שהיא מגיעה אליה בסופו של דבר עם מיכאל, …
מאיה ערד שונאת את האנשים שהיא כותבת עליהם. אם יש חוט מקשר בין כל ספריה, הרי הוא עליבותן של כל הדמויות בהם, עד אחת. אף אחד מהאנשים שהיא כותבת עליהם אינו אדם "טוב" בשום הגדרה סבירה של המילה. ב"העלמה מקזאן", אולי, ארד מתחילה לנסות להתמודד עם המיזנטרופיה שלה. כל הדמויות הראשיות בספר עוברות תהליך דומה: מתיעוב של כמעט כל מי ומה שנמצא סביבם (פרט למושא אהבה בלתי מושג), לקבלה של הסובבים אותם והגעה לעמק השווה של האושר - לא פסגות נשגבות של רומנטיקה, אבל גם לא תהומות של יאוש. אני חושב שזו הפעם הראשונה שארד מרשה לדמויות שלה להנות ממשהו שאפשר לתאר כסוף טוב.
אולי זו המשמעות של העלמה מקזאן עצמה - האיקונה המושלמת היא בלתי מושגת, וצריך לדעת להסתפק בחיקויים שלה. אבל בשביל זה צריך להכיר בהם כמה שהם ולא מעבר לכך. כך גם הילד המאומץ של עידית, ומערכת היחסים המוזרה שהיא מגיעה אליה בסופו של דבר עם מיכאל, אשתו, הבת המאומצת שלו ושתי הסבתות הרוסיות. את האושר מוצאים בפשרות.
וכך ארד עצמה מסכימה סוף סוף להתפשר, מסכימה לא לדרוש מושלמות בלתי אפשרית מהדמויות שלה, ונותנת להן להנות מהפירות.